בוושינגטון מבינים היטב את הדחיפות. הממשל האמריקאי הוא לא רק המארח אלא גם המנוע המרכזי מאחורי המהלך, ומנסה להחזיק מסגרת שתמנע הידרדרות מיידית. מזכיר המדינה מרקו רוביו צפוי להשתתף בשיחות, מה שמעיד על רמת המעורבות והחשיבות שמייחסים להן בארה"ב. מבחינת האמריקאים, היעד המיידי הוא - הארכת הפסקת האש. במקביל נבחנת גם האפשרות לבנות מסלול רחב יותר, שיתפתח בהמשך אם התנאים יבשילו. הפער בין הצדדים איננו רק על פרטים טכניים, אלא על עצם הגדרת המהלך. בעוד בישראל ובארה"ב מדברים על אפשרות להרחבת המסלול המדיני, בלבנון רואים בשיחות כלי לייצוב המצב בלבד. הפער הזה צפוי ללוות את השיחות גם הערב, והוא אחד הגורמים המרכזיים שמגבילים את הסיכוי לפריצת דרך מהירה. במקביל ניכר גם פער במסגור: בירושלים ובוושינגטון מדברים על הזדמנות למסלול רחב יותר, ואילו בביירות מתעקשים להציג את המגעים כצעד מוגבל שנועד לעצור אש, להשיג נסיגה ולמנוע הידרדרות - לא כפתח לנורמליזציה. גם המצב בשטח אינו מספק מרווח תמרון רחב. למרות הפסקת האש, נמשכות האשמות הדדיות על הפרות, והמתיחות לא נעלמה. ישראל מוסיפה להחזיק אזור חיץ בדרום לבנון, צעד שמבחינתה נדרש ביטחונית אך מבחינת ביירות מהווה מוקד חיכוך מרכזי. במקביל, בלבנון מדווחים על הרס נרחב של מבנים באזורים שבהם פועלים כוחות צה"ל - סוגיה שמגבירה את הלחץ על ההנהגה המקומית. הודגש גם כי בלבנון רואים בהריסת הבתים בדרום ובפגיעה בעיתונאי באזור טירי עדות לכך שההפוגה עצמה נשחקת בשטח, דווקא ערב הסבב בוושינגטון. על רקע זה, השיחות הערב נבחנות לפי שאלה אחת: האם ניתן למנוע הידרדרות מיידית. הארכת הפסקת האש, אפילו לזמן מוגבל, תיחשב הישג. כישלון להגיע להסכמה עלול להחזיר את הזירה במהירות למסלול של עימות. בלבנון אף מבקשים הארכה ארוכה יותר - עד חודש - כדי לאפשר מעבר מסודר יותר לדיון בסוגיות הליבה.