נקודת המפנה ביחסים עם טראמפ הגיעה סביב עימות 2025 בין פקיסטן להודו, שבמהלכו מינתה פקיסטן את הנשיא האמריקני לפרס נובל לשלום. לדברי חוקרים, טראמפ החל לראות בפקיסטן שותף אמין - בניגוד למדינות ברית מסורתיות אחרות של ארה"ב. "טראמפ אוהב מנצחים", אמר חוסיין. "הוא שאל: 'מי הפקיסטנים האלה? מדינה קטנה שמחזיקה פצצת אטום והכתה את ההודים - מי הם?'" למה דווקא פקיסטן? המגשרים המסורתיים שארה"ב נשענת עליהם בדרך כלל - מדינות המפרץ - מעורבים עמוק בסכסוך עצמו, ולכן אינם יכולים למלא את תפקידם הרגיל. פקיסטן, לעומתן, רצויה על שני הצדדים. מניעיה של פקיסטן לתווך אינם אלטרואיסטיים. כ-85% מצרכי הנפט שלה מיובאים ממדינות המפרץ, והסלמה אזורית מאיימת ישירות על יציבותה הכלכלית. בנוסף, ב-2024 חתמה פקיסטן עם ערב הסעודית על הסכם הגנה הדדי - כך שמלחמה אזורית מרחיקת לכת עלולה לגרור אותה ישירות לעימות. מה הלאה? אך המגשרים עצמם מזהירים מפני אופטימיות יתר. "גישור קשה. הוא דורש עבודה מרובה ואמון - ואמון הוא משאב נדיר ביחסי ארה"ב-איראן, בוודאי כיום", אמר פאלמר מ-CSIS.